About CCFI -English БОЛЕЗНЬ  КРОНА / КОЛИТ معلومات عن الجمعية الاسرائيلية لمرضى الكرون والتهاب الامعاء التقرحي :

מהי קוליטיס כיבית ?

הקוליטיס הכיבית היא אחת ממחלות המעי הדלקתיות הכרוניות (מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית). היא מחלה המערבת אך ורק את המעי הגס ויכולה לערב אותו באזורים שונים ובדרגות חומרה שונות. זה יכול להיות החל מדלקת קרובה לרקטום הקרויה פרוקטיטיס ועד דלקת המערבת את כל המעי הגס (פאנקוליטיס). בניגוד למחלת קרוהן המערבת את כל שכבות המעי ויכולה להיות לא רציפה הקוליטיס הכיבית מערבת רק את רירית המעי הגס (הדופן הפנימי שמצפה את חלל המעי) והיא רציפה.

המונח קוליטיס מתאר דלקת במעי הגס, מסיבות שונות כולל סיבות זהומיות ותמיד חשוב לשלול סיבות אלו כגורם לפני שנעשית האבחנה של קוליטיס כיבית. חשוב לציין שגם במחלת קרוהן יכולה להיות קוליטיס ובשנים האחרונות אנו רואים יותר מעורבות של המעי הגס במחלה. לא תמיד קל להבדיל בין המחלות ולעתים האבחנה תשאר כקוליטיס לא מוגדרת.

הסיבה להופעת המחלה לא לגמרי ברורה. הסברה היא שישנם כמה גורמים המשחקים תפקיד בהתפרצות המחלה. אנו יודעים שקיים מרכיב גנטי ונטיה להופעת המחלה במשפחות אך כנראה הגורם הגנטי אינו מספיק וצריך להיות גם גורם סביבתי (כמו מרכיב בתזונה או זיהום) שמהווה את הטריגר להתפרצות המחלה. מערכת החיסון משחקת תפקיד חשוב ביותר בגרימת הנזק המוביל למחלה כנראה עקב הפרת האיזון בין הגורמים המעודדים דלקת לגורמים שאמורים לרסן אותה. חלק נכבד מהטיפול התרופתי במחלה מטרתו לרסן את פעילות מערכת החיסון.

התסמינים הם לרוב של כאבי בטן, שלשולים שלעתים קרובות הם דמיים ועם ריר, תחושה של צורך ביציאה, לעתים חום לא מוסבר ועשויה להיות גם חולשה כללית לרוב עקב אנמיה.

במעבדה ניתן למצוא ביחוד כשהמחלה יותר מפושטת אנמיה, חסר ברזל, מדדי דלקת כמו שקיעת דם ו CRP מוחשים, וחלבוני דם (אלבומין) נמוכים.

האבחון נעשה על סמך בדיקת קולונוסקופיה שבה ניתן לאמת את המחלה ולהעריך את מידת חומרתה ומפושוטה ועל סמך דגימות רקמה שלעתים עוזרות לנו להבדיל בינה לבין מחלת הקרוהן שמתאפיינת בתהליך דלקתי יחודי הקרוי גרנולומות.

המחלה יכולה להתבטא בכל גיל ולאחרונה היא מופיעה יותר ויותר בגיל הילדות אפילו בתינוקות. כמו מחלת קרוהן היא מתאפיינת בתקופות שקטות ובתקופות של החמרה וגם ממנה אין ריפוי מלא אלא אם כורתים את המעי הגס.

הטיפול במחלה תלוי בחומרתה ובמיקום התהליך הדלקתי. כאשר המחלה לא מפושטת וקרובה יחסית לפי הטבעת ניתן לעתים להסתפק בטיפול בחוקנים של תכשיר נוגד דלקת דומה לאספירין הקרוי 5ASA ומוכר כרפאסל או פנטסה או טיפול בסטרואידים מקומית הניתנים גם הם בחוקן או בקצף מקומי. כאשר המחלה מפושטת יותר הטיפול ניתן לרוב דרך הפה בתרופות מקבוצת 5ASA (רפאסל, אסקול, פנטסה), או בסטרואידים כאשר המחלה חמורה יותר. במצבים קשים יותר יש צורך לאשפוז ומתן של הסטרואידים דרך הוריד. יש מצבים בהם המחלה לא מגיבה לטיפול ואז יש צורך במתן תרופות ביולוגיות כמו רמיקייד או מתן ציקלוספורין. במקרים קשים שלא מגיבים קיימת האופציה של כריתת מעי גס. לאחר שהמחלה נכנסה למצב שקט (רמיסיה) מומלץ טיפול אחזקה דרך הפה בתרופות מקבוצת 5ASA. עבודות שפורסמו לאחרונה מראות שיש לתרופות אלו יכולת להפחית סיכון להתפתחות סרטן מעי גס. לעתים תרופות אלו אינן מספיקות ויש צורך במתן תרופות המדכאות את מערכת החיסון כמו אימורן או פוריניטול שהן פוטנטיות יותר בשמירה על רמיסיה.

הסיכון להתפתחות סרטן מעי גס הוא הסיכון המשמעותי ביותר במחלה והוא עולה עם הזמן. עקב כך נקבע מפעם לפעם על ידי האיגודים המובילים בגסטרואנטרולוגיה עתוי הצורך בבדיקות קולונוסקופיה שגרתיות לצורך אבחון מוקדם. חשוב שוב לציין שכריתת המעי הגס אמנם מונעת סבוך זה אך היא עלולה להיות כרוכה בתחלואה של גדם המעי הדק הסופי.

חשוב להקפיד ולקחת את הטיפול התרופתי באופן מסודר ובמצבים של התלקחות חשוב תמיד לודא שלא מדובר בזהום ויש לקחת תרביות צואה ופרזיטים ובדיקה של טוקסין לחידק הקרוי קלוסטרידיום דיפיצילה שיכול לחקות תמונה של התלקחות. במצבים אלו יש להיות בקשר עם הרופא המטפל על מנת למנוע מצב בו המחלה יוצאת משליטה.

נכתב ע"י: דר' רון שאול, מנהל יחידת גסטרו ילדים, בית חולים מאייר לילדים, מרכז רפואי רמב"ם