שלום לכולם.

חשבתי רבות אם לספר את הסיפור שלי, כי אני אדם סגור מטבעי. החלטתי לעשות את זה כדי לתת כוח לאנשים אחרים, מניסיון אני יודעת כמה זה עוזר לדעת שיש עוד אנשים שסובלים ועוברים את מה שאת/ה עובר/ת.

אני טלי, בת 19 וחצי, גרה במרכז הארץ. אני חיה חיים רגילים לגמרי: סיימתי 12 שנות לימוד בהצלחה, ולאחר מכן התקבלתי לפרויקט “רקיע” מטעם הצבא, שבהם אני לומדת הנדסת אלקטרוניקה. בימים אלו אני מסיימת את לימודיי. הייתי אמורה להתגייס בעוד חודש, אך כמובן שקיבלתי פטור.

הכל התחיל בכיתה י”א. ככל שעבר הזמן, איבדתי יותר ויותר משקל. לא הבנתי ממה זה, לא הבנתי למה. מבחינתי אכלתי רגיל. ההורים והמשפחה כבר חשבו שפיתחתי הפרעות אכילה, אך הכל היה בסדר. אני לא אכחיש ואגיד שמאובר-משקל ירדתי למשקל נורמלי ותקין ושמחתי על כך, אך זה עדיין היה תמוה. בתחילת הלימודים של הפרויקט, סבלתי משלשולים. הלכתי לרופא, הוא הביא לי אנטיביוטיקה ולקחתי אותה. העניין הסתדר, אך הופיעה לי פיסורה. הלכתי לפרוקטולוג, הוא נתן לי את הטיפול הדרוש והמשכתי בחיי.

התוכנית היא 4 סימסטרים רצופים: סימסטר ראשון, סיסמטר שני, סיסמטר קיץ וסיסמטר רביעי. בתחילת הסימסטר הרביעי, בערך באוקטובר, הלחץ החל לתת את אותותיו. התחלתי להילחץ מהמבחנים הסופיים, מרעיון הפרויקט גמר שאני צריכה להגיש, ממועדי ב’ שאני אמורה לעשות. בין תקופת מבחנים לסימסטר היו לנו בקושי שבועיים חופש, כך שהכל היה דחוס, אינטנסיבי וברצף. עם הלחץ החלו כאבי הבטן החזקים, חום ושלשולים. לאחר חודשיים של בירורים ובדיקות אינסופיות, רופא המשפחה שלח אותי לעשות בדיקות דם. בדיעבד הסתבר שאלו בדיקות דם מיוחדות שמראות על מחלת הקרוהן. מדדי הדלקת אכן היו גבוהים, והופניתי לגסטרולוג. הוא הפנה אותי לבדיקת קולונוסקופיה שעשיתי ב2.12 (וכך נוצר מצב שחגגתי את יום הולדת 19 בתל השומר). הרופא גם לקחת דגימת ביופסיה, ועל פי כל הממצאים, לא היה מקום להתבלבל – אני חולה במחלת הקרוהן. הגסטרולוג נתן לי טיפול תרופתי התחלתי, ונשלחתי לעשות בדיקת MRI שתראה בדיוק איפה המחלה. לאחר תוצאות הבדיקה, הרופא נתן לי טיפול תרופתי מתאים יותר, אך כנראה שבקרוב אתחיל טיפול ביולוגי כי הטיפול התרופתי לא עוזר.

לאורך כל הזמן שלא הרגשתי טוב, אמא שלי העלתה את האופציה שאולי יש לי קרוהן, אך אף פעם לא הבנתי על מי היא מדברת והתייחסתי לכך בביטול. עכשיו אני מבינה טוב למה היא התכוונה.

לצערי, גם חלום הצבא נגדע. היה לי מסלול ברור שלאחר שאני אסיים את הלימודים אני אתגייס לצבא לתפקיד שפחות או יותר ייעדו לי. מה גם שהלימודים מומנו ע”י הצבא.

לצערי רק לאחרונה הבנתי עד כמה המחלה הזו לא פשוטה. אך חשוב לי לחזק אותך, את/ה שקורא/ת את זה עכשיו. למרות שהכל די טרי אצלי, זה אפשרי. אפשר לחיות עם זה ואפשר להתמודד עם זה.

לאחרונה קראתי שהשף עומר מילר גם חולה במחלה הזו. הכוח שזה נתן לי היה עצום, לדעת שיש עוד אנשים שמתמודדים עם מה שאני עוברת. בנוסף, הוא פרסם לאחרונה ספר מתכונים מיוחד לחולי קרוהן וקוליטיס. אומנם הוא לילדים, אך אני בטוחה שתמצאו את עצמכם שם.

נמשיך להעלות את המודעות לקרוהן וקוליטיס, כי זה הדבר הכי טוב שנוכל לעשות כדי להקל על המצב.