הדיאטה של פרופסור אריה לוין – הרבה מדברים עליה, תוהים לגביה ורוצים לדעת עליה כל מה שאפשר. שוחחנו עם פרופסור לוין בעצמו, כדי לנסות ולהפיג את הערפל סביב הדיאטה הסודית, מה הביא אותו לגילויה ומדוע היא כה יעילה. הכל מאחורי הדיאטה

כחולי IBD, מוכרת לנו התחושה בה אנו מתלבטים האם לאכול מאכל אחד או אחר, ומה יקרה לאחר שנאכל אותו. אין ספק שלמרות מה שרבים אומרים, אנו מרגישים שהמזון שאנו צורכים משפיע באופן ישיר על המעי, על מצב הדלקת ועל הסימפטומים השונים הקשורים בה.

לכן, שמחנו כאשר היתה לנו הזדמנות לראיין את פרופסור אריה לוין, מומחה עולמי בתחום התזונה  לחולי קרוהן וקוליטיס כיבית, מפתח שיטת cded ומנהל היחידה לגסטרואנטרולוגיה ותזונה לילדים במרכז הרפואי וולפסון.

פרופסור לוין עוסק בשנים האחרונות במחקר מהפכני לטיפול במחלות מעי דלקתיות, המציע דיאטה חדשנית לטיפול בילדים ובמבוגרים החולים בקרוהן או בקוליטיס כיבית. הדיאטה מבוססת על מודל חדש למחלות IBD (מחלות מעי דלקתיות) בה הוא מציג גישה חדשה לסיבות למחלה ולדרכי הטיפול בה.

כדי לנסות ולהפיג את המסתוריות סביב הדיאטה של פרופסור אריה לוין, שוחחנו איתו על המחקר ועל הדרך הארוכה שעשה עד לפיתוח השיטה הייחודית שלו, שיטה העשויה להוביל לשינוי תפיסתי בטיפול במחלות מעי דלקתיות.

תחילתו של מחקר

איך התחיל בעצם המחקר שלך?

“האמת שלא הגעתי ישר מתחום התזונה, התחלתי עם תאוריה שתחילה לא היתה קשורה לתזונה. אני רופא מומחה למחלות IBD.

בשנות ה-2000 המוקדמות עסקתי בפן הגנטי של מחלות IBD, כאשר אני ועוד חוקר אמריקאי היינו היחידים בעולם שעסקו במחקר גנטי של מחלות IBD בילדים. חיפשתי את הגנים הקשורים למחלה שמופיעה בגיל מוקדם, לפעמים כבר בגיל 4 או 5. כמו הרבה מאוד חוקרים בעולם באותה תקופה, חשבנו שהכל זה גנטיקה.

אני אדם שאוהב לחשוב וקראתי את הספרות העוסקת בגנטיקה ואימונולוגיה (חקר מערכת החיסון) של מחלות IBD. כשגילו את הגנים הראשונים שהיו מעורבים במחלות מעי דלקתיות הייתה הפתעה גדולה בעולם המדעי: גילו שהגנים הלא תקינים פגעו למעשה ביכולת התפקוד של מערכת החיסון ולא הגבירו את התגובתיות שלה. העולם הרפואי והמדעי חשבו תחילה שמחלת הקרוהן היא סוג של מחלה אוטואימונית, שבה המערכת החיסונית משתבשת ותוקפת את המעיים”.

מה הייתה התיאוריה באותה תקופה על מחלות IBD?

“התיאוריה היתה שמחלות מעי דלקתיות נובעות “מפעילות יתר” של מערכת החיסון , ובגלל העדר וויסות מערכת החיסון יוצאת משליטה ותוקפת את המעיים ומערכת העכול. הגן הראשון שהתגלה גרם להפתעה גדולה, כי בעצם המוטציה היתה בגן שמגבירה את הפעילות של המערכת החיסון, ולכן לא היה מובן למה מערכת החיסון הפכה לתוקפנית . לפי הפגיעה הגנטית שזוהתה, המוטציה ממתנת את המערכת החיסונית ולא מגבירה את פעילותה.

אבל בניגוד למחלות הכבד, המחקר הגנטי במחלות מעי דלקתיות מצא שהגן שנפגע הוא בעצם סוג של רדאר תוך-תאי, שתפקידו הוא גילוי פלישת חיידקים וויסות של ההתקפה נגדם ואז כאשר הגן הזה לא מתפקד, עולה הסיכוי לחלות בקרוהן”.

הידיעה הזאת בטח עשתה רעש בעולם המדעי. כיצד אתה הגבת לזה?

“מדענים היו צריכים להתמודד עם הידיעה הזאת, ולפתח תיאוריה שתסביר את הממצא (התיאוריה נקראת “תיאוריית הסבילות החיסונית”). לי באופן אישי התיאוריה שכולם אימצו נראתה בעייתית, אך כולם הלכו שבי אחריה. היא מאוד מקובלת בעולם האימונולוגי ואומרת שבגלל שאיבדנו משהו אחד, הפכנו להיות רגישים במערכת אחרת ואנחנו מגיבים בפיצוי יתר כנגד חיידקים. כל מרכז הכובד של התיאוריה היה שהבעיה היא במערכת חיסונית תוקפנית.

אני הצעתי תאוריה חלופית שמערכת החיסונית אינה תוקפנית, היא בעצם מגיבה לחיידקים שמהווים איום מבחינת המערכת החיסונית , ולכן המערכת מתפקדת היטב כפי שתוכנתה. העליתי את האפשרות שמה שמשתנה אצל חולה שמפתח מחלת קרוהן קורה ברמת  חיידקים. בעצם הרעיון היה שאם חיידקים, שאינם בהכרח חיידקים מסוכנים, יוכלו להתקרב לתאי המעי או “להתיישב על התאים”, הם יגרמו למתקפת נגד של המערכת החיסונית. הבעיה הראשונית היא החיידקים ולא מערכת החיסונית”.

אתה זוכר רגע שהצית בך את הרצון ללכת לחקור את ההשערות שלך?

“המחקר על חיידקים במעי התקדם, וחוקר גרמני מצא שיש חיידקים שמצפים את המעי אבל זה לא יצר עניין משמעותי בקהילה המדעית והניחו לנושא.  אצלי זה הדליק נורות והעלה את ההשערה שאם יש פגיעה ביכולת של תאי המעי לסלק חיידקים צמודים, חיידקים יתיישבו ליד התאים ואף יוכלו לחדור את תאי המעי בגלל שיבוש בסילוק החיידקים.

מאוד התלהבתי מהרעיון הזה שצץ אצלי פתאום, והתחלתי להתעמק בו.

על מנת להמחיש את הרעיון ניקח גדר גבול מתוחכמת עם חיישנים, נגיעה בגדר מצד של האויב תקפיץ כוחות למקום, ואם יש חייל חמוש שמטפס על הגדר הוא יחוסל. כעת נחשוב על המעיים. תאי המעי מאוד מתוחכמים וגם להם יש חיישנים נגד חיידקים. חיידקים רעים שיגיעו יגרמו למלחמה, אבל גם חיידקים שלא מסוכנים בדרך כלל יוכלו להפעיל את הגדר, ואם יש שם “מיליוני חיידקים” – יהיה ניסיון של תאי המעי ומערכת החיסון לסלק או להשמיד אותם – קרי דלקת. דלקת יוצרת כיבים, ודרך הכיבים חיידקים יכולים לחדור, ואז תהיה מלחמה (דלקת) עוד יותר קשה. זה יוצר סוג של מלחמת התשה או במקרה שלנו: מחלה כרונית.  לפי המודל שלי, בעצם צריך לטפל בחיידקים להוריד את הדלקת ולמצוא את הגורם שמאפשר להם להתקרב ל “גדר” או במקרה שלנו לתאי המעי”.

התיאוריה שלך ממש התחילה להתגבש. כיצד היא משתלבת עם התיאוריה הקיימת על התפתחות מחלות מעי דלקתיות?

“ננעלתי על התיאוריה הזאת, ובגלל הרקע שלי בגנטיקה, התפתחה אצלי תחושה שקצת “אונסים” את הגנטיקה כדי להסביר את התופעות של מחלות מעי דלקתיות, שמכריחים אותנו לבלוע איזו צפרדע. זה לא הניח את דעתי בכלל, ואני זוכר מקרה שבו בכנס מאוד גדול בתחום, קמתי וטענתי כנגד מרצה בכיר שהתיאוריה הנפוצה הזאת שהוא מציג בהרצאה שלו בעצם לא מסבירה את הסיבתיות לקרוהן וקוליטיס כיבית. ואמרו לי “שב, אתה עושה בושות. דע את המקום שלך”.  כנראה הבעיה שלי היא שאני לא יודע את המקום שלי.”

“זה העסיק אותי מאוד. תהיתי מדוע אנטיביוטיקה לא מסייעת, כי אם מדובר במחלה חיידקית אז אנטיביוטיקה אמורה לשפר את המצב וזה יצר מן פגם גם בתיאוריה שלי. ואז שאלתי את השאלה, שמבחינתי הייתה קריטית ביותר בתיאוריה שלי – “למה אנטיביוטיקה נכשלת?” המשכתי לחשוב  מהם תנאי השטח בהם נמצאים החיידקים, איזו אנטיביוטיקה תהיה מוצלחת ותצליח לעבוד באותם תנאי שטח. באותה תקופה הייתה תפישה לפיה יש חיידקים מסוכנים ויש חיידקים ידידותיים, אבל היה עוד סוג של חיידקים שהם לא כאלה ולא כאלה,  חיידקים פשוטים שנמצאים במערכת. להמחשה – כמו שיהיו אלף רועי צאן על הגדר, הדבר יצור המולה אפילו שהם לא שם עם כוונה רעה, רק מעצם היותם שם נוצרת תגובת נגד.”

השאלות הללו גרמו לפרופסור לוין להמשיך ולחקור את עניין האנטיביוטיקה, עד שמצא הסבר מדוע האנטיביוטיקה לא עובדת ולחפש אנטיביוטיקה שתועיל לחולי קרוהן וקוליטיס כיבית.

“כאשר החיידקים נצמדים לרירית המעי, הם הופכים לעמידים לאנטיביוטיקה מכמה סיבות. הסיבות העיקריות הן שלא מדובר באזור של זרימת הדם וקשה לאנטיביוטיקה להגיע אליהם, וכאשר הם על הרירית  הם לא מתרבים ואז  האנטיביוטיקה לא יכולה לפעול כי המנגון של אנטיביוטיקה עובד על מנגנון השכפול של החיידקים. זה עניין קצת מורכב. ואז מצאתי אנטיביוטיקה אחת שעובדת שנקראת “אזניל” המשמשת לטיפול בדלקת ריאות ודלקת גרון”.

מה הייתה מידת ההצלחה של הטיפול באנטיביוטיקה הזאת?

“ב-2006 קרה רגע מכונן עם ילדה חולה בת 6 שהגיעה אלי לייעוץ, אחרי שעברה טיפולים בסוגים רבים של אנטיביוטיקה וטיפולים בסטרואידים, וכלום לא עזר לה. אבא שלה ניגש אלי ואמר לי “אתה חוקר קרוהן כבר הרבה שנים, בטוח יש משהו שחשבת עליו ועוד לא ניסו”. הצעתי לו את האנטיביוטיקה הזאת, והפלא ופלא היא הבריא לילדה את המעי הגס באופן פלאי תוך 8 שבועות. כמה שבועות לאחר מכן הגיע אלי מקרה נוסף, של בחור צעיר בשנות ה-20 מחיפה שמצבו היה קשה, וגם הוא נכשל בכל הטיפולים התרופתיים. הבחור והיה לפני טיפול של כריתת מעי גס ורצו לעשות לו סטומה (טיפול בו כורתים את המעי ומוציאים נקז של תוכן המעי מדופן הבטן) והוא סרב. הצעתי לו את הטיפול האנטיביוטי שהצעתי לילדה, הוא קצת כעס עלי ויצא בלי לקחת את האנטיביוטיקה שהצעתי. אחרי שבוע הוא התקשר וביקש מרשם לאנטיביוטיקה וכעבור שבוע נוסף אני מקבל  טלפון דחוף למרפאה. הבחור מחיפה אמר לי בטלפון “מה עשית לי?!” ואני חשבתי באותו רגע “למה עשיתי את זה ואני הולך עכשיו להסתבך” וכבר נכנסתי ללחץ, אבל הוא המשיך ואמר “אני מרגיש מושלם, 7 שנים לא הרגשתי ככה, למה לא נתנו לי את זה קודם? שום תרופה לא עבדה עלי אף פעם ועכשיו נתת לי את האנטיביוטיקה הזאת והכל בסדר” . זה היה “וואו” בשבילי, האפקט היה כל כך גדול שהרופא המטפל הקבוע שלו אמר שזה בטח אפקט פלצבו אבל בשבילי זה היה רגע גדול והתחלתי להתעמק בכיוון ולפתח תיאוריה יציבה יותר שתסביר באופן שונה את הסיבתיות ל-IBD. תיאוריה שהיום אני קורא לה: “Bacterial Penetration Cycle”.

זהו גילוי מרשים ביותר ורגע משמעותי שהשפיע על התפתחות התיאוריה של פרופסור לוין, אשר בעקבותיו פיתח מודל חדש שלא היה קיים עד אז.

“הרעיון הוא שהמכנה המשותף לכל חולי הקרוהן הוא שינוי בהרכב החיידקים. יש כשל ברמת ה”גדר” שלא מאפשר להדוף חיידקים שמגיעים ל”גדר”, הם בעצם מצליחים להתבסס ברירית מבלי שהגוף יצליח להדוף אותם. מערכת החיסון תוקפת כל הזמן, ובכך היא יוצרת יותר פצעים וכיבים, וכך עוד חיידקים מצליחים לחדור ואז יש יותר מתקפה וכן הלאה. למרות שהדבר מאוד הסתדר לי ברמה הגנטית והאימונולוגית, אף אחד לא היה מוכן לפרסם את זה. רציתי להמשיך במחקר, אך לא זכיתי בתמיכה בשום רמה, אפשר אפילו להגיד שבקהילה המדעית די גיחכו על הרעיונות שלי.”

“המשכתי בגישה הטיפולית שפיתחתי, וב-2010 הצלחתי לקבל מענק מחקר לאחר שפרסמתי את הניסוי שלי, שבוצע ביחד עם פרופסור דן טרנר, בו השתמשנו בקוקטייל תרופות שהכיל “אזניל”, על 32 ילדים ומבוגרים שטיפלתי בהם. תוצאות הניסוי היו מדהימות: 66% מהמטופלים נכנסו להפוגה, כולל מטופלים שנכשלו בתרופות אחרות. התוצאות הגיעו למכון מחקר בארצות הברית, שיצרו קשר והציעו לתת תקצוב להמשך המחקר על האנטיביוטיקה, והדבר הוליד מאמר שפורסם במגזין רפואה מאוד יוקרתי בפברואר 2019, 9 שנים אחרי תחילת העבודה.”

התפתחות הטיפול התזונתי

“באותו זמן (שנת 2010 לערך), התחלתי לשאול את עצמי “מה בעצם יוצר את המצב בו החיידקים משתנים? מה גורם להתפרקות של מערכת ההגנה של המעי והיצמדות של חיידקים,מלבד העניין הגנטי?”  ידעתי אז שיטה טיפולית הנקראת הזנה בלעדית, שבה ילד ששותה פורמולה מיוחדת ולא ניזון מאוכל אחר במשך 6 שבועות נכנס להפוגה. העליתי לראשונה סברה – שיטת ההזנה הבלעדית עובדת עקב התנזרות מרכיבי תזונה, ולא בגלל הפורמולה. לפי התאוריה, מרכיבי תזונה עלולים להביא למצב של היצמדות חיידקים על ידי החלשת תאי המעי או על ידי שינוי החיידקים, או שניהם. אולי יש משהו במזון שאנו צורכים, שמפרק  את שכבת ההגנה, משנה את הרכב החיידקים להרכב תוקפני או חודרני יותר, ובעצם מאפשר למחלה לפרוץ ולהתפתח.”

האם היה איזה מרכיב ספציפי במזון שעורר את החשד שלך?

“ברחבי העולם היו עובדות מחקר על מייצבי מזון (שם כולל למגוון רחב של חומרים שתפקידם לשמור על עקביות במרקם המזון, בערכו התזונתי ובתכונות נוספות של המוצר, כך שאלה ישארו במצב שבו יצאו מהמפעל), ובמחקר אחד שנערך על עכברים נמצא כי מייצבי מזון גרמו לכך שחיידקים יכולים להיות צמודים יותר לרירית המעי שלהם.

על ידי סקירת הספרות חקרתי אם קיימים מחקרים על רכיבי מזון שמחלישים את רירית המעי , מגבירים את חדירות המעי או יאפשרו לחיידקים להיצמד. גיליתי רשימה ארוכה של רכיבים עם פוטנציאל לשבש את תאי המעי, או לשנות את יכולת החיידקים להיצמד או להשתנות, כמו שקורה במחלת קרוהן”.

מפה הדרך לתפריט מצומצם, “דיאטה” אנחנו קוראים לו, כבר הייתה סלולה:

“אספתי את כל החומרים שמצאתי לרשימה מסודרת של חומרים שאני לא רוצה בדיאטה, ובניתי תפריט מיוחד ומאוזן מבחינת פחמימות, חלבונים ושומנים.

ב-2010 ניסיתי לראשונה את התפריט על ילד שלא קיבל אישור מקופת החולים שלו לפורמולות בשביל הזנה בלעדית. הילד נכנס לרמיסיה בעקבות השינוי בדיאטה והתפריט שנתתי לו. מדובר בתפריט המתבסס על מוצרי מזון נגישים שאפשר למצוא בכל מקום ולא מוצרי מזון מיוחדים ויקרים.

דבר חיזק אותי מאוד, כי זאת פעם שניה שקורה שחולה שלי מנסה דבר שפיתחתי, לפי תאוריית ה”חיידקים הנצמדים וחודרים”, וזה עובד כמו קסם. כעבור חודש הגיעה אליי ילדה נוספת שהרבה תרופות לא עזרו לה והיא ניסתה את הדיאטה שלי. הדיאטה עזרה כמו פלא.”

“ב-2011 קרה משהו מעניין. הזמינו אותי לשוויץ, לפורום רפואי בחברת נסטלה המייצרת פורמולות לטיפול בחולי IBD. בעבר חשבו שהפורמולה עובדת בגלל משהו אחד, אבל אחר כך הסתבר שזה לא המנגנון , ועד אותה שנה אף אחד לא באמת הבין איך השיטה של הזנה בלעדית עם פורמולות עובדת.

בעקבות זאת  הזמינו אותי ועוד 3 חוקרים מרחבי העולם, והושיבו אותנו יחד עם צוות הפיתוח של החברה ושאלו “איך המוצר שלנו עובד?” ו-“למה אתם משתמשים בו?”  לכל חוקר היו את הדעות שלו, ואני נמנעתי מלחשוף ליד כולם את הרעיונות שלי כי טרם הצלחתי לפרסם את התאוריה להוכיח אותו.

אמרתי למדענית הראשית של “נסטלה” שאני מוכן לחשוף רק בפניה את התיאוריה שלי. בסיום אותו יום היא הזמינה אותי לארוחת ערב יחד עם אנשי המחקר של החברה. היא אמרה לי “לכאורה, התיאוריה שלך נשמעת מופרכת לחלוטין, אני לא מאמינה בתיאוריה שלך, אבל מכיוון שאני סקרנית משום שלאף אחד אחר אין תאוריה התואמת את העובדות, אני מוכנה לשים 100,000$ בשביל לראות מה יקרה”.

כך למעשה החל המחקר ולאט לאט קיבלתי עוד כספים ותרומות. אני חייב לציין ולהוקיר הרבה תודות לקרן עזריאלי, שגם נטלו סיכון אבל הביעו אמון ועזרו לי לבצע את המחקר הראשון שפורסם לאחרונה. היה מאוד קשה להבקיע את תקרת הזכוכית הזאת ובעזרתם של הרבה אנשים הצלחתי לעשות את זה על אף המון ביקורות ומחסומים שנתקלתי בהם במהלך הדרך.”

דיאטה ככל דיאטה היא קשה, במיוחד כאשר מדובר על דיאטה לטווח ארוך. לכן הטיפול של פרופסור לוין מושתת על מספר מאפיינים:
1. הדיאטה צריכה להכיל אוכל טעים, מזין שאפשר להנות ממנו.
2. הדיאטה צריכה להכיל מוצרי מזון נגישים כל השנה. אי אפשר לבנות דיאטה על מוצרי מזון הקיימים רק בקיץ או בחורף.
3. הדיאטה צריכה להיות דינמית. היא מתחילה באופן מחמיר יותר, ואז לאט לאט היא משתפרת ועוד מוצרי מזון נכנסים לתפריט.

“התחלתי לבנות את הדיאטה בצורה מסודרת ולהבין מהן הדרישות התזונתיות כדי שהדיאטה תעבוד. לנגד עיני עמדו מספר דברים חשובים מתוך הבנה שלעשות דיאטה לטווח ארוך יכול להיות דבר מתיש.

בניתי דיאטה בשני שלבים והתחלתי ליישם אותה על החולים שלי. נוכחתי לדעת שהיא עובדת פעם אחר פעם, לפעמים גם יותר מהר מהתרופות. לדיאטה לוקח בערך שבועיים עד שלושה שבועות להשפיע, ולתרופה כמו “אימורן” לוקח לפעמים 6-8 שבועות ואפילו 12 שבועות עד שהיא מתחילה לפעול.”

טיפול קסם, האמנם?

“ואז נולדה בעיה חדשה: פיתחתי דיאטה שעובדת במשך 12 שבועות, אבל מה אחר כך? היו לי הוכחות שהדיאטה עובדת, כתבתי גרנטים (בקשה למימון מחקר), אבל לא האמינו לי והחזירו לי תשובות כמו “התיאוריה שלך לא מוכחת” ו”אנחנו לא מממנים מחקרים המתבססים על תזונה”. אף אחד לא היה מוכן לממן את המשך המחקר ולא יכלתי לקדם את הרעיון והתיאוריה שלי מבחינה מחקרית.

מה אני עושה אחרי 12 שבועות בהן הדיאטה נגמרת? איך ממשיכים משם באופן כזה שהמחלה לא תתלקח  שוב? אם אין דיאטת המשך, אז מה בעצם הרווחנו פה? אנו נשארים בלי פתרון ארוך טווח לחולי קרוהן וקוליטיס כיבית.

כל פעם שאני מתחיל לבנות טיפול חדש, אני מרגיש אבוד. כחוקר אני צריך להעלות אפשרויות שונות, אבל במקרה שלי אין הוכחה או מודל עכבר שיוכלו לעזור בתכנון דיאטה ארוכת טווח. פיתחתי 3 דיאטות המשך, ורק אחת מהן היתה מוצלחת לאורך זמן, חולים שקיבלו את שתי הדיאטות האחרות התלקחו וזנחתי את השיטות הללו. התחלתי להשתמש בה וראיתי שהכל עובד מצויין, חולים חוזרים אלי אחרי שנה והקולונוסקופיות שלהם יוצאות מצויינות ואין זכר למחלה. זה בעצם המסע לפיתוח שיטת הטיפול שלי, שנמשכה מ- 2007 ועד היום, בערך 12 שנים.”

הדיאטה של פרופסור אריה לוין היתה סודית עד לאחרונה, וכיום זמינה לרופאים ודיאטניות.

מדוע הדיאטה נשמרה בסוד?

“הדיאטה היתה סודית כי נוצרה בעיה קשה. על מנת להוכיח את התאוריה ולהוכיח לרופאים שניתן לטפל באמצעות טיפול תזונתי, הייתי חייב לנהל מחקר מבוקר אקראי. בכל מחקר מבוקר יש קבוצת ביקורת שלא מקבלת את ההתערבות הנבחנת. הייתי צריך לבנות מחקר כשקבוצה אחת מקבלת את הדיאטה וקבוצה אחרת מקבלת דיאטה אחרת. אם הדיאטה היתה נגישה לחולים, בקבוצת הביקורת היו יודעים מה לאכול או לא לאכול, ואז יווצר מצב בו קבוצת הביקורת זהה לקבוצת הדיאטה. היינו חייבים לשמור על סודיות עד תום המחקרים כדי למנוע כשלון של המחקר. בסופו של דבר אם המחקר היה נכשל, החולים היו מפסידים, כי העולם הרפואי היה טוען שהדיאטה לא עוזרת”.

“תוצאות המחקר הן מצוינות, הרבה מעבר למצופה – זה מרגיש אפילו טיפה הזוי, אבל אלה התוצאות, מוכחות מדעית ואני מאוד שמח ונרגש שכך יצא. התקבל  בעצם שרשור טיפולי מוכח ברמה המיקרוביולוגית. יש עוד הרבה דברים לעשות, אנו לא יודעים עדיין את התפקידים של כל אחד מהחיידקים, והדברים האלה דורשים מחקר. כיום כבר התחלנו מחקר במבוגרים, בשיתוף עם בתי חולים בארץ, ומחקר אחד ארוך טווח בילדים, שמתקיים באירלנד, קנדה, ספרד וישראל.”

עם כל התפתחות שיש בתחום מחלות המעי אנו שמחים, ובמיוחד שמדובר בבשורה כה משמחת עם אחוזי הצלחה גבוהים.

אם אתם מעוניינים ניתן להצטרף למחקר של פרופסור לוין. פנו לאחד מבתי החולים הבאים על מנת לקבל את כל הפרטים על המחקר:

במבוגרים:

בית החולים וולפסון – יחידת מחקר – 03-5028878

בית חולים איכילוב  –  שיר – shirb@tlvmc.gov.il ; נעמי – naomifl@tlvmc.gov.il

בילדים:

בית חולים וולפסון – יחידת מחקר – 03-5028878