משככי כאבים

אקמול / אופטלגין :
משככי כאבים די חלשים, אך בטוחים וזמינים, ללא מרשם. אפשר (וכדאי) לקחת 2 כדורים יחד, לפחות במנה הראשונה שלוקחים. עד 8 כדורים ביממה. אופטלגין נוזלי נספג טוב יותר, ולכן משפיע מהר יותר. עוצמת הפעילות דומה. 25 טיפות=1 כדור.

ישנם תכשירים משולבים שמבוססים על תרופות אלו (למשל אקמול פוקוס, או רוקסט), והם חזקים יותר.

נוגדי דלקת לא סטרואידליים (Non Steroidal Anti-Inflammatory Drugs, NSAIDs) :
קבוצה ענקית של תרופות נגד כאבים, חלקן ללא מרשם. שמות נפוצים : נורופן, אדויל, אדקס, ארטופן, וולטרן, אביטרן, נקסין, פוינט, אטופן (ועוד המון אחרות). תרופת הדור החדש נקראת ארקוקסיה.מעשית, כל תרופה נגד כאבים שאתם לא יודעים בודאות שאינה NSAID, היא כנראה NSAID. NSAIDs ידועים לשמצה בכך שהם עלולים לגרום לכיבים במערכת העיכול (בעיקר קיבה), ולפגיעה בכליות. הם גם מתערבים בפעילות הטסיות (מעכבים קרישה).

NSAIDs ומחלות מעי דלקתיות : בעבר NSAIDs נחשבו אסורים במחלות מעי דלקתיות. בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים המטילים בספק את האיסור הגורף. הגישה כיום היא שניתן לתת תרופות ממשפחה זו למטופלי IBD אך הן שמורות למצבים של “אין ברירה”.

לפיכך, במקרה של דלקות כדוגמת דלקת פרקים (שבהם נחוצה הפעילות האנטי-דלקתית של ה-NSAIDs) או במקרים בהם תרופות אחרות אינן עוזרות, ניתן לקחת NSAIDs לתקופה של 5-10 ימים, במינון המינימלי היעיל. בחלק מהמקרים, ובוודאי במטופלים שסובלים מבעיות במערכת עיכול עליונה (ושט וקיבה), מומלץ לקחת נוגדי חומצה (אומפרדקס, לוסק, פמוטידין ואחרים) במקביל ל-NSAIDs.

וולטרן בזריקה : טיפול יעיל מאד לכאבים, ושכיח למדי במיון או מוקד חירום, אך אינו אידיאלי במטופלי IBD. ניתן בהחלט לתת זריקה חד פעמית במצב אקוטי, אך רצוי להמנע מזריקות חוזרות. מדוע ? קודם כל, וולטרן הוא NSAID עם כל ההסתייגויות. שנית, וולטרן מזיק לכליות יותר מ-NSAIDs אחרים. שלישית, זו זריקה לשריר, והיא בעצמה כואבת…

טרמדול או TRAMADEX : שלב ביניים בין משככי כאבים “פשוטים” לבין תרופות נרקוטיות (אופיואידים).
הטרמדקס הוא אופיואיד חלש ולא נחשב (חוקית ומעשית) נרקוטיקה. סכנת התמכרות אפסית.
יש כדורים של  100 מ”ג, כדורי מציצה של 50 מ”ג או טיפות (40 טיפות=100 מ”ג). עד 400 מ”ג ביום.

כיום יש גם תכשיר חד יומי, במינון של 100-400 מ”ג, למטופלים שצריכים טיפול נוגד כאב באופן קבוע.
הטיפות משפיעות הכי מהר, וטבליות המציצה גם כן פועלות די מהר (15-20 דקות).
המינון ההתחלתי המקובל בכאב חד (מתפרץ, לא כרוני) – 50-100 מ”ג.
אפשר לשלב טרמדקס עם אקמול או אופטלגין (או לקחת טרמדקס אחרי אופטלגין שלא הועיל).

חשוב לזכור תופעת לוואי (די שכיחה) של עצירות, וכן בחילות או הקאות, וסחרחורות.

אופייטים (תרופות נרקוטיות) : נגזרות של מורפיום. משככי הכאבים הכי חזקים שקיימים.

תרופות פומיות כמו פרקוסט, אוקסיקוד, אוקסיקונטין, טארגין, MIR, MCR, דורוג’סיק. יש גם תכשירים למתן תוך ורידי (כמו מורפין או פטידין) ותכשירים לטיפול כרוני באמצעות מדבקה (פנטה, בוטרנס).

בשימוש נכון, אופייטים אינם גורמים להתמכרות. למרות הסטיגמה שלהם, והחשש מפניהם (שקיים לצערי גם אצל רופאים רבים) במקרים של כאב קשה בהחלט מוצדק להשתמש באופייטים !

תופעת לוואי מרכזית של אופייטים (ו-Tramadex) היא האטת פעילות המעיים. מכיוון שכך, נרקוטיקה יכולה להיות מסוכנת מאד כאשר יש חשד לחסימת מעי, ודורשת זהירות במתן במהלך התקף קוליטיס (סכנת שיתוק מעי חד, toxic megacolon). העצירות יכולה להיות יתרון במטופלים עם שלשולים קשים.

תופעות לוואי נוספות של נרקוטיקה הן בחילות, סחרחורות, תחושת טשטוש – תופעות אלו בדר”כ חולפות עם המשך השימוש בתרופה, אך לעיתים דרושה החלפת תכשיר או שינוי מינון.

נוגדי עוויתות : תרופות כמו Papaverin, Spasmalgin, Colotal. פועלים כנגד ההתכווצויות (הכואבות) של מערכת העיכול, אבל בתור משככי כאבים אלו תרופות חלשות למדי. במקרים רבים ניתן לשלב אותם עם תרופות נגד כאבים.