העמותה לתמיכה בחולי קרוהן
וקוליטיס כיבית בישראל

די! נמאס לי מהקרוהן!
אתמול הגנבתי קרואסון,
היום גם גזר עם קליפה,
ומודולן? אף לא טיפה!

אין לי כוח לאפות
אין לי כוח לתרופות
נמאס לי מבדיקות הדם
רוצה לחיות כמו בת אדם!

לא עושה עירוי ברזל
את הורידים זה מקלקל.
ומהיום, עושים מפגן-
לא לוקחים ת’אימורן!

אל תגידו “אל תאכלי!”
אל תזהירו ” תתפתלי!”
אני יודעת מה עושים
ואין לי צורך במיסים…

זה בכלל בכלל בכלל
לא פשוט וכל כך קל
לא לאכול מה שרוצים
בלי מקום לתירוצים.

זהו!
מהיום-
אני יותר לא שומרת
ויותר לא נזהרת.

רגע!,
תחשבי על זה שוב.
את באמת רוצה, (זה חשוב!)
לאכול מה שמתחשק?
הרי- יש כיסוי לכזה צ’ק…

כאבים או הקאות
חסימות, התכווצויות…
לך, אין צורך להזכיר,
זה זועק כבר מכל קיר…

אז די. נכון שלא מאד קל,
אבל תזכרי את הכלל:

הקרוהן לא בא בהזמנה
הוא ניתן לך מתנה!
נכון, היא לא הכי הכי…
אבל קיבלת? אז תשמחי.

לבעוט בה בשיפוע חד-
דופק אותך, לא אף אחד.
המחלה- נתון מוכח,
צורת גישה- תלויה רק בך.

איך אתם יכולים לעמותה?