פעילות גופנית ו-IBD

פעילות גופנית מחזקת את השרירים, מסייעת ליציבות, מונעת התדרדרות בצפיפות העצם,
מחזקת את המערכת החיסונית ומשפרת פעילויות לב וריאה.

ומה קורה כשלא מקפידים על שפעילות גופנית קבועה? הכל מתהפך, בעיקר כאשר הגוף שלנו נחלש בזמן התפרצות המחלה, וכאשר אנחנו לא דואגים לחזק אותו, אנו יוצרים קושי נוסף לזה שכבר קיים. הגיע הזמן לקחת פיקוד על הגוף שלנו ולדאוג לו.

שירות לציבור – מוגש בחסות

אימון גופני מקטין את הסיכון להתפרצות פעילות מחלות מעי דלקתיות בחולים הנמצאים בשלב הפוגה

אימון גופני מקטין את הסיכון להתפרצות פעילות מחלות מעי דלקתיות בחולים הנמצאים בשלב הפוגה

להמשך קריאה

פעילות גופנית לחולים במחלות מעי דלקתיות: בטוח ומועיל

פעילות גופנית לחולים במחלות מעי דלקתיות: בטוח ומועיל

להמשך קריאה

מחקר בבריטניה מציע להתייחס לפעילות גופנית כחלק מתהליך הייעוץ הקליני לחולי IBD

מחקר בבריטניה מציע להתייחס לפעילות גופנית כחלק מתהליך הייעוץ הקליני לחולי IBD

להמשך קריאה

בקרוב...

בקרוב...

להיות ההשראה של כולם

להיות ההשראה של כולם

צפו בגלריה

בקרוב...

בקרוב...

פעילות גופנית, תזונה ו-IBD

פעילות גופנית, תזונה ו-IBD

להמשך קריאה

פעילות גופנית ו-IBD

פעילות גופנית ו-IBD

להמשך קריאה

מחלת קרוהן: מאפיינים, גורמים ושכיחות

מחלת קרוהן: מאפיינים, גורמים ושכיחות

לצפייה בוידאו

פעילות גופנית לחולים במחלות מעי דלקתיות: בטוח ומועיל

פעילות גופנית יכולה למלא תפקיד חשוב כגורם ניתן לשינוי ולוויסות בתהליך התפתחות ובמהלך ההתמודדות עם מחלות מעי דלקתיות (IBD). מאמר משנת 2018 המתפרסם ב- Clinical and Experimental Gastroenterology סוקר ומסכם את הידע הזמין כיום בתחום הזה, תוך שהוא מגיע למסקנה כללית לפיה פעילות גופנית בטוחה ומועילה כנראה בחולים עם IBD. יחד עם זאת, יש צורך בבדיקת המלצות ספציפיות לגבי הפעילות הגופנית, אשר יכללו היבטים כגון משך זמן הפעילות ויעד שלקצב הלב, על מנת לשפר את הטיפול בחולים עם IBD.
החוקרים, מאוניברסיטאות מרילנד וצפון קרולינה, מצביעים על כך כי דיווחים המתקבלים מהחולים עצמם, הרמות וההיקפים של העיסוק בפעילות גופנית הנמדדים אובייקטיבית משתנים במידה ניכרת בקרב קבוצות שונות של חולי IBD. הנתונים מצביעים על כך שרמות התרגול עומדות ביחס הפוך לפעילות המחלה הנוכחית. פעילות גופנית יכולה למלא תפקיד מניעתי, בשילוב עם גורמים אחרים, במניעת התפתחות של IBD. גם אם קיימים חששות לגבי מגבלות אותן נכון להחיל על תרגול גופני של חולי IBD, הרי שתרגול בעצימות בינונית הוכיח עצמו כבטוח, והוא מציג יתרונות פוטנציאליים לחולים עם מחלה ברמה שאינה חמורה. הבטיחות של פעילות גופנית בעצימות גבוהה יותר בחולים עם מחלה פעילה מאוד עדיין אינה ברורה.

השפעה חיובית על מהלך המחלה ואיכות החיים

מחקרים רטרוספקטיביים ופרוספקטיביים מצביעים על כך שלאימונים יש השפעות חיוביות הן על מהלך המחלה והן על איכות החיים של חולי IBD. כמו כן, פעילות גופנית עשויה לספק יתרונות נוספים כגון שיפורים בשינה, העלאת מצב הרוח, ושיפור צפיפות העצם בחולי IBD. המאמר קורא לערוך מחקרים נוספים כדי להציג המלצות ספציפיות לגבי האינטנסיביות, התדירות וסוג התרגיל שעשויות להיות מועילות ביותר לחולים עם IBD.
מחלות מעי דלקתיות (IBD), כולל מחלת קרוהן (CD) וקוליטיס כיבית (UC), הן מחלות אוטואימוניות כרוניות. הן קרוהן והן קוליטיס מאופיינות בתקופות התלקחות וביניהן הפוגות. למרות קיומם כיום של טיפולים רפואיים יעילים למחלות הכרוניות האלה, חלק מהחולים אינם מגיבים לטיפולים המסורתיים. חולים נותרים לעיתים קרובות מתוסכלים, עם פתרון חלקי לתסמיני המחלה, והם מחפשים דרכים אלטרנטיביות או משלימות לטיפול התרופתי. לדוגמא, שיפור הסימפטומים מהם הם סובלים, או לעזור להם לשמור על תקופות של הפוגה במחלה.
המאמר בוחן הן את הראיות המחקריות כפי שפורסמו, הנוגעות ליתרונות הקליניים של פעילות גופנית, ולשינויים פתופיזיולוגיים הקשורים לאימון גופני.
בחינת נתונים בדבר דפוסי פעילות גופנית בחולים עם IBD, מעלה שונות גבוהה בין מדינות שונות, קבוצות חולים שונות במונחי גיל, וטווח רחב של תחומי פעילות גופנית, תדירות ורמת העצימות של הפעילות הזאת. מתוך שלל המחקרים הקיימים בתחום, ברור כי שיעור הפעילות הגופנית של חולי IBD קשור במידה מסוימת לפעילות המחלה.
החסמים הפוטנציאליים בפני פעילות גופנית של חולי IBD כוללים חשש מפעילות מחוץ לתחומי הבית או במקומות שאין בהם שירותים מוכנים לשימוש מידי.

ככל הנראה – אין סכנה להחמרת המחלה

נתונים מסוימים תומכים בפעילות גופנית כבעלת תפקיד מגן בהתפתחות IBD, אולם הממצאים בתחום הזה לא היו חזקים. חשוב לציין, כי מחקרים בדבר פעילות גופנית בחולים החווים פעילות מתונה עד בינונית של IBD אינם מראים כל סכנה של מחלה או החמרה בסימפטומים. לאימון הגופני יתרונות המוכרים ברמה התיאורטית של עידוד התגובה החיסונית. הנתונים, גם אם מצומצמים בהיקפם, מצביעים על כך שהתרגילים עשויים לשפר את פעילות המחלה, את איכות החיים, את צפיפות העצם ואת רמות העייפות בחולי IBD.

אימון גופני מקטין את הסיכון להתפרצות פעילות מחלות
מעי דלקתיות בחולים הנמצאים בשלב הפוגה

חולי קרוהן בשלבי הפוגה של המחלה המנהלים פעילות אימון גופנית גבוהה יותר – נוטים פחות לפתח מחלה אקטיבית לאחר שישה חודשי אימונים קבועים. מחקר שהתפרסם ב- Inflammatory Bowel Diseases קובע כי גם חולי קוליטיס במצב של הפוגה נוטים פחות לפתח מחלה אקטיבית, אולם בכל הנוגע לחולים אלה, המובהקות הסטטיסטית אינה משמעותית.

למרות ההשפעות המוכרות של אימון גופני על איכות החיים של חולים במחלות מעי דלקתיות (IBD), המידע אודות תפקיד האימון הזה בכל הנוגע לפעילות המחלה עודו מצומצם. החוקרים, מאוניברסיטת צפון קרולינה וממרכז המחקר הגסטרולוגי והביולוגי Chapel Hill בצפון קרולינה, התמקדו בחולים המצויים בשלבי הפוגה של המחלה, וניסו להעריך את הקשר בין תרגול גופני ובין חידוש פעילות המחלה ומעבר למצב אקטיבי שלה.

המחקר הפרוספקטיבי כלל נתונים של 1,308 חולי קרוהן ו- 549 חולי קוליטיס, כולם במצב הפוגה. המחקר בחן נתונים של ההתאגדות האמריקאית לקרוהן וקוליטיס (CCFA), על בסיס דיווח עצמי של חולים, לאחר שישה חודשים. במחקר לא נכללו נשים בהריון, חולים שעברו ניתוחים עד חודש מתחילת המחקר, סבלו משברים או בעיות לב. הגיל החציוני של המשתתפים שנכללו במחקר היה 45 לחולי קרוהן ו- 43 לחולי קוליטיס, ומשך המחלה החציני עוד על 12 ו- 9 שנים בהתאמה. רוב המשתתפים במחקר היו נשים. בנוסף, מרבית המשתתפים היו בעלי BMI תקין. יותר חולי קרוהן נטלו באופן קבוע תרופות ביולוגיות, ובהן adalimumab, infliximab, certolizumab pegol או natalizumab.

חולי קרוהן בשלבי הפוגה של המחלה המנהלים פעילות אימון גופנית גבוהה יותר – נוטים פחות לפתח מחלה אקטיבית לאחר שישה חודשי אימונים קבועים. מחקר שהתפרסם ב- Inflammatory Bowel Diseases קובע כי גם חולי קוליטיס במצב של הפוגה נוטים פחות לפתח מחלה אקטיבית, אולם בכל הנוגע לחולים אלה, המובהקות הסטטיסטית אינה משמעותית.

למרות ההשפעות המוכרות של אימון גופני על איכות החיים של חולים במחלות מעי דלקתיות (IBD), המידע אודות תפקיד האימון הזה בכל הנוגע לפעילות המחלה עודו מצומצם. החוקרים, מאוניברסיטת צפון קרולינה וממרכז המחקר הגסטרולוגי והביולוגי Chapel Hill בצפון קרולינה, התמקדו בחולים המצויים בשלבי הפוגה של המחלה, וניסו להעריך את הקשר בין תרגול גופני ובין חידוש פעילות המחלה ומעבר למצב אקטיבי שלה.

המחקר הפרוספקטיבי כלל נתונים של 1,308 חולי קרוהן ו- 549 חולי קוליטיס, כולם במצב הפוגה. המחקר בחן נתונים של ההתאגדות האמריקאית לקרוהן וקוליטיס (CCFA), על בסיס דיווח עצמי של חולים, לאחר שישה חודשים. במחקר לא נכללו נשים בהריון, חולים שעברו ניתוחים עד חודש מתחילת המחקר, סבלו משברים או בעיות לב. הגיל החציוני של המשתתפים שנכללו במחקר היה 45 לחולי קרוהן ו- 43 לחולי קוליטיס, ומשך המחלה החציני עוד על 12 ו- 9 שנים בהתאמה. רוב המשתתפים במחקר היו נשים. בנוסף, מרבית המשתתפים היו בעלי BMI תקין. יותר חולי קרוהן נטלו באופן קבוע תרופות ביולוגיות, ובהן adalimumab, infliximab, certolizumab pegol או natalizumab.

תרגול גופני – חולי קרוהן

בקרב חולי קרוהן, 20% ממי שנמצאו בקטגוריית הפעילות הגופנית הנמוכה פיתחו מחלה פעילה, לעומת 15% בלבד ממי שנמצאו בקטגוריית פעילות גופנית גבוהה. עם זאת, בתת קבוצה קטנה יחסית של משתמשי סטרואידים (30 פעילים ברמה גבוהה, 46 ברמה נמוכה), הסיכון להתלקחות מחלה היה גבוה יותר אצל מי שעסקו בפעילות גופנית ברמה גבוהה. לעומת זאת אצל הרוב המוחלט של המשתתפים, שלא נטלו סטרואידים, (627 פעילות ברמה גבוהה, 603 בנמוכה) הציגו מי שמתאמנים יותר סיכון נמוך משמעותית ברמה בעלת משמעות סטטיסטית.

תרגול גופני – חולי קוליטיס

בקבוצת חולי הקוליטיס (549 משתתפים בסך הכל) 28% מאלו שרמת האימון הגופני שלהם הייתה נמוכה פיתחו מחלה אקטיבית במהלך ששת חודשי המחקר, לעומת 21% בלבד ממי שהיו בקבוצת האימון ברמה גבוהה.

זהו המחקר הפרוספקטיבי הגדול ביותר שנערך עד מועד פרסומו, אשר בדק את השפעות התרגול הגופני על מחלות מעי דלקתיות. החוקרים מצאו כי הירידה בסיכון נשמרת גם לאחר תיאום הנתונים למשתני גיל, השכלה, שימוש בסטרואידים, BMI, עישון ומשך המחלה.
גם אם המנגנון המדויק שבו משפיע אימון גופני על IBD אינו ברור, קיימים יתרונות פיזיולוגיים מוכרים היטב לאימון גופני, העשויים להיות חשובים לחולי IBD. הבעיה היא, שחולים כאלה נוטים לעסוק פחות בפעילות גופנית מהאוכלוסייה הבריאה. מומחים ממליצים לחולי IBD לבצע צעידה של 20-30 דקות, שלוש פעמים בשבוע, בקצב דופק של 60% מהמקסימום, ואימוני התנגדות 2-3 פעמים בשבוע הנדרשים על מנת לשמור על צפיפות העצם.
המחקר הנוכחי מצביע על כך שאימונים אלה אינם רק בטוחים, אלא גם נושאים פוטנציאל לצמצום הסיכון לפיתוח מחלה פעילה. עם זאת, לא ידוע האם האימון הוא שמגן מפני התפרצות או שאנשים בריאים יותר המצויים בסיכון נמוך יותר מציגים יכולת גבוהה יותר להתאמן.

מחקר בבריטניה מציע להתייחס לפעילות גופנית כחלק
מתהליך הייעוץ הקליני לחוליIBD

סקר בקרב חולי קרוהן וקוליטיס בבריטניה מצביע על חשיבות הצגת שאלות אודות פעילות פנאי ספורטיבית כחלק מתהליך הייעוץ הקליני. הסקר מעלה כי הצגת שאלות כאלה עשויה לסייע באיתור את אלו הזקוקים לסיוע ותמיכה, על מנת לאפשר להם לקחת חלק בפעילויות מועילות, ואולי אף לזהות גורמים לטיפול בהם.

הסקר, שתוצאותיו התפרסמו בכתב העת Frontline Gastroenterol מצביע על פעילות גופנית בהיקף נרחב בקרב אנשים הסובלים מ- IBD, ועל שיעור גבוה של מי שמדווחים על שיפור בהרגשתם כתוצאה מהפעילות. עם זאת, הסקר זיהה גם מספר רב של משיבים שדיווחו אודות השפעה שלילית משמעותית של מחלתם על יכולתם לקחת חלק, ליהנות ולהפיק תועלת מפעילויות ספורטיביות.

המחקר הקיף 918 חולים, והוא הגדול מסוגו שנערך עד עתה בבריטניה במגמה לחקור את הרגלי האימון הגופני של חולי IBD.
אימון גופני מוגדר כפעילות פיזית המתכוננת, בנויה וחוזרת על עצמה במגמה לשפר או לשמר את הכושר הגופני. ידוע כי פעילות קבועה של מי שנמנים עם כלל האוכלוסייה עשויה לצמצם תמותה ותחלואה, להפיג חרדה ודיכאון, ולשפר את התחושה הכללית. היתרונות הנתפסים של תרגול גופני וספורט בקרב אנשים הסובלים מ- IBD כוללים שיפור הכושר הכללי, ניהול עליה במשקל (במיוחד אצל מי שנדרשים לטיפול בסטרואידים), וסיוע בשליטה על רמת הלחץ הכללי. הוכחות מחקריות הראו גם כי אימון גופני עשוי לסייע בבנייה מחדש של מסת שריר ולמניעת חולשה. הנטייה היא להציע לחולי קרוהן להתאמן על מנת לשמור על צפיפות העצם ולמנוע אוסתיאופניה. בנוסף, נמצא כי התרגול מפחית את רמת המחלה הדלקתית.

אלא שהאתגר לשמור על רמות כושר או לבצע פעילות ספורטיבית גדל כאשר מופיעים סימפטומים דוגמת שלשולים, עייפות וכאב חמור, ואם הדברים האלה נכונים לגבי אנשים בריאים – הם משמעותיים עוד יותר אצל חולי IBD.
איסוף המידע במחקר הנוכחי התבצע על ידי שליחת שאלונים מקוונים ל- 31,000 חולי קרוהן בבריטניה. 65% מתוך 918 המשיבים היו נשים. כמחצית המשיבים סובלים מקרוהן, וכמחציתם מקוליטיס. 61% היו בני 30-59.
66% דיווחו כי הם עוסקים בפעילות גופנית, מתוכם 32% מדי יום, 57% מדי שבוע, 5% אחת לחודש, 4% פחות מאחת לחודש, ו- 1% לעתים נדירות בלבד. רשימת הפעילויות הגופניות כוללת צעידה (16%), ריצה (15%), התעמלות (13%), שחיה (12%), רכיבת אופניים (12%), זומבה ויוגה (6 ו-5% בהתאמה).
רוב המשיבים (61%) העריכו כי רמת הכושר הגופני שלהם ממוצעת. 16% דיווחו על כושר גופני טוב מהממוצע, ו- 23% על כושר נמוך מהממוצע. אלא שרוב המשיבים אף דיווחו כי מחלתם משפיעה על רמת הכושר הגופני שלהם. 50% מדווחים על השפעה רבה, ו- 38% על השפעה כל שהיא. רק 12% אומרים כי אין ל- IBD כל השפעה על כושרם הגופני.

אימון משפר את ההרגשה של 72% מהנשאלים במחקר.

72% מהמשיבים מדווחים כי אימון גופני גורם להם להרגיש טוב יותר. 12% מתוכם מדווחים על עליה ברמת האנרגיה שלהם, 9% על תחושת כושר ובריאות גבוהה יותר, 12% על סיוע בהפגת הסימפטומים של IBD, שליטה על משקלם ושיפור השינה, 4% אומרים כי התרגול הגופני מספק להם נושא להתמקד בו חוץ מהמחלה, ושיעור דומה מעידים כי התרגול גורם להם להרגיש “יותר נורמליים”.

23% מהמשיבים מצאו כי תרגול גופני גורם להם להרגיש גרוע יותר. הבעיה השכיחה ביותר עליה דיווחו הייתה עייפות (41%). בעיות אחרות כללו עליה בתכיפות הצורך לשירותים (12%), עליה בכאבי בטן (17%), עליה בכאבי מפרקים (7%), והחמרה בתסמיני IBD ק (11%).
בקרב הקבוצה שדיווחה על שיפור במצבה כתוצאה מאימונים, דיווחו 43% כי המחסום העיקרי המונע מהם להתאמן הוא מחסור בזמן. 68% אמרו כי הם עייפים מדי, 34% סובלים מבעיות רפואיות, ו- 32% אמרו כי הם סובלים מכאבים המונעים מהם לעתים להתאמן.

בסך הכל, דיווחו 80% מכלל המשיבים כי מחלת IBD מנעה מהם לבצע אימון גופני, בנקודת זמן מסוימת או באופן קבוע.
החוקרים מצביעים על כך שכמה מהחסמים המונעים מחולי IBD לבצע אימון גופני אינם שונים מאלה של האוכלוסייה הכללית – אלא שלצידם קיימים חסמים ייחודיים לאוכלוסיית החולים. לפיכך, הם ממליצים לתת תמיכה טובה יותר לאנשים הסובלים מ- IBD, ולעודד אותם להתאמן, בכל מצב שבו

להיות ההשראה של כולם

התמונות שלכם, החוויה של כולנו

מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר

פעילות גופנית, תזונה ו-IBD

פעילות גופנית ו-IBD