שמי קרן, אני בת 41 ואני חולה בקרוהן כבר 20 שנה. להיות חולה במחלה כרונית זה לא קל, אך לצד הקשיים והמגבלות, למדתי, עם השנים, לראות שיש גם רווחים ונקודות אור בהתמודדות עם מחלה כרונית. רציתי לשתף מתמודדים חדשים ווותיקים ברווחים שלי, בתקווה שזה יעזור לכם לראות גם את הצדדים הטובים של המחלה.

די! נמאס לי מהקרוהן! אתמול הגנבתי קרואסון,
היום גם גזר עם קליפה, ומודולן? אף לא טיפה!

אין לי כוח לאפות, אין לי כוח לתרופות, נמאס לי מבדיקות הדם, רוצה לחיות כמו בת אדם!

10 שנים, עברתי הרבה – נישואים, הריונות קשים עם קרוהן סוער, שני ילדים מופלאים, בן זוג אחד אוהב שעדיין פה.
מה הקרוהן לימד אותי? להרגע… לוותר… לשחרר… פעם מישהו אמר לי שקרוהן ניתן לאנשים פרפקציוניסטים – לא יודעת אם חקרו את זה אבל לי זה מתאים

היי, קוראים לי נעה. כיום אני בת 15.5. רציתי לשתף אתכם בתובנות שקיבלתי מהמחלה וסתם לשתף…
את מחלת הקרוהן גילו לי לפני כ-3 שנים. זה היה קיץ, אמצעו של החופש הגדול.. ממש לא היה לי ראש להתעסק עם מחלות..

שמי דרור ואני בן 30. בגיל 8.5 גילו אצלי את מחלת הקרוהן. תמיד חשבתי כמה נורא זה לקבל מחלה בגיל צעיר, אבל כיום אני מבין שהגיל הצעיר עזר לי להתמודד עם המחלה טוב יותר.

היי, קוראים לי נועה, אני בת 14 ויש לי קרוהן קצת יותר משנתיים. כיום אני על היומירה. אני הולכת לספר לכם על הגילוי של המחלה שלי וקצת על אחרי.
באמצע קיץ 2010 אחרי חודשים של סבל ובדיקות לבעיות לב, דיברנו עם חבר משפחה אונקולוג בבית חולים, ודבר ראשון שהוא אמר לנו שזה לא המחלקה שלו ושנבוא לבית החולים ביום ראשון..

שתיים לפנות בוקר, אני יושבת וכותבת על הצד האחורי של דפי מאזן נוזלים.

מה לעשות, הפעם הגעתי לבית החולים עם חסימה בגלל הידבקויות, אחרי ניתוח.

מתוך הכאבים לא זכרתי לארוז הרבה מהדברים הרגילים שתיק אשפוז כולל- למשל את היומן…

אני כותב לקוראי האתר מקרה אישי שלי על מנת לעדכן חולים אחרים ולייעץ להם מניסיוני מה לעשות אם נתקלים בבעיה רפואית דומה.

בחודש יולי 2009 אושפזתי בבית חולים איכילוב למשך עשרה ימים לצורך טיפול בפצע אשר החל כשבועיים קודם כאדמומיות באזור הקרסול. האדמומיות הלכה וגברה ושטחה הלך וגדל..

מספר שנים של אשפוזים, טיפולים וסידרת ניתוחים, חידדו אצלי את ההבנה בחשיבות שמחת החיים של כאן ועכשיו והיא תפסה משמעות קצת יותר גדולה מאשר בימים רגילים. התוצאה: הבנתי שעלי לקחת פסק זמן מהכול – מלימודים, מעבודה, מבתי חולים, מבדיקות, מלחצים ובעיקר משיגרה קשה – לטובת הנאה ומילוי מצברים..

המטרה העיקרית שלי בכתיבת שורות אלו היא לשתף ולחלוק אתכם את הסיפור האישי שלי ואת התובנות שהגעתי אליהן במהלך השנים שלי במחיצת מחלת הקרוהן. הבנתי שעלינו לחבר את האדם עם הכח העצום החבוי בתוכו. הכח הזה טמון בחשיבה, ברגש, בהתנהגות, בבחירת היחס למצב שבו הוא נתון ובשליטה הבלעדית על המצב.